תסמונת הקנבס הריק. מה זה? מי זה?
בקצרה, תסמונת הקנבס הריק (באנגלית blank canvas syndrome) הוא בעצם ה"שיתוק" הזה שאתה מרגיש כאשר אתה פותח מסמך חדש וריק ופשוט תקוע מולו דקות/שעות/ימים ארוכים עד שאתה מצליח לשבור אותו ולעצב.
בתור מעצב, אתה נתקל בחוויה הזו לא מעט.
מי מאיתנו המעצבים לא הרגיש אי פעם את השיתוק הנוראי הזה שאתה בוהה בחוסר אונים מול המסמך הלבן שריק כמו הראש שלך באותם הרגעים ולא יודע איך ומאיפה להתחיל?
בתור מעצב זה קרה לי יותר משאפשר לספור.
היו תקופות שזה פשוט לא עזב אותי ולא הצלחתי לעבוד על שום פרוייקט למשך תקופה ארוכה כי זה פשוט ניצח אותי פעם אחר פעם.
תחושת התסכול וחוסר האונים שאופפים אותך באותם הרגעים פשוט בלתי נסבלת. אתה ככ מתאמץ לחשוב על קונספט, להזיז את הגלגלים בראש, מנסה לצייר קו כלשהו כדי לפחות להתחיל פלואו עבודה מסויים,
ונכשל.
-
אחרי כל כך הרבה פעמים שזה קרה (וקורה לפעמים, אני לא מושלם) הצלחתי לפתח עם הזמן דרכים לשבור את הסייקל המייאש הזה!
יש כמה וכמה פתרונות שעליתי עליהם והם מתחלקים לכמה דרכים:
1. מחקר
נשמע קצת קפטן אובייס, אבל לא.
לרוב כשאתה עובד על פרוייקט, אתה לא יודע איך להתחיל בגלל שהנושא רחוק ממך/לא עיצבת אף פעם ללקוח דומה/לא יודע מה נהוג שם וכו' וככה אתה פותח לתסמונת הקנבס הריק את הדלת הראשית והמפוארת.
תחקור את הלקוח.
לאיזה עיצוב הוא מתחבר? איך נראו העיצובים של העסק שלו עד עכשיו? לאיזה קהל יעד הוא מכוון?
תחקור את השוק.
איך נראים העיצובים של המתחרים שלו? איך הנישה שלו מעוצבת? איך העיצובים של הנישה הזו נראים ברשתות כמו פינטרסט, ביהאנס, דריבל, פריפיק, אנבאטו, יילו אימאג'ס, גוגל, השכנה ממול ובעצם מכל מקור מידע שיש לך.
2. שרבוט
שפוך את כל מה שעולה לך לראש. הכל.
גם אם זה לא קשור, גם אם זה מיושן, גם אם זה ורוד וזה עסק לחטיבת עצים ומסגרות. הכל.
כל אלמנט שעולה לך לראש מעבודות קודמות שלך/דברים שאהבת באחד מהרשתות/דברים מהמתחרים/דברים משווקים אחרים ה כ ל!
למה?
תבין, בסופו של דבר עיצוב בהסבר המופשט שלו זה חיבור של כמה אלמנטים שונים לבניית קו ויזואלי אחיד.
שום עיצוב לא מגיע מוכן מאיזו תיקייה (כמו שלא מעט לקוחות נוטים לחשוב) ומישהו אי שם ישב וחיבר או בנה אלמנטים בתוכנה כדי שזה יראה ככה.
מספיק ותיקח דבר אחד מעבודה אחרת שלך, פאטרן נחמד שראית ברקעים בפינטרסט, דבר אחד שאהבת מהמתחרים, איזה גראדיינט טוב שראית ברקע של אפליקציה, איזה פלטת צבעים נועזת מחולצה של היפסטר אקראי מהרחוב, טיפוגרפיה בועטת שראית בפוסט בפייסבוק והופה! יש לך כיוון גולמי כלשהו!
אני יודע.
זה אמנם נשמע פשוט, ולפעמים המציאות נוגחת לך בראש כמו רונאלדו שהוא עולה לנגוח בכדור מקרן, ואף אחד לא מקנא בכדור באותו הרגע.
אבל בסופו של דבר גם עיצוב לפעמים מצריך בעיטה בתחת כדי לגרום לו להתחיל ללכת.
גם כשזה צעד אחרי צעד.
3. אסקפיזם
זו אופציה מאוד אנדרייטד, אבל מצילה לא מעט.
ברגע שאנחנו מתאמצים מדי לעשות משהו, במיוחד כשהוא לא מצליח - אנחנו נשחקים.
מה זאת אומרת?
ז'תומרת שאתה מתחיל להיות עייף, לפתח אנטי, להיות עצבני יותר, לפתח סלידה מהמסך, פחד לחזור לעבוד אחרי ה"5 דקות הפסקה להתאוורר". נשמע מוכר?
מה עושים במצב כזה? כל דבר שלא קשור לעיצוב!
תעשה ריצה, לך למכון, תשמע מוזיקה, תעשה טיול בטבע, תעשה סיבוב באוטו, תלך לבית קפה, תלך לבאולינג, תלך לסרט, תעשה כל מה שלא קשור פיזית ללעצב!
למה? פה היופי!
תזכור שכל דבר מסביבנו מעוצב. בין אם טוב יותר או טוב פחות.
בין אם זה שלט חוצות מפונפן או שלט של מסעדה אותנטית משנת 1957.
בכל דבר מסביבנו קיימת השראה לעיצוב שיכול לתת לך כיוון או רעיון. וביחד עם שילוב של מנוחה אמיתית למוח וטעינת מצברים - יוצאים דברים יפים!
אז תעזוב הכל ולך תפגוש חבר בבית קפה!
4. מודבורד
אז אחרי שחזרנו מהקפה (וואלה אחלה גבר איתמר), אחרי שקיבלנו השראה משלטים של מסעדות, ואחרי שצילמנו מסך לעיצובים מעניינים ברשתות.
בואו נרכז הכל!
איך זה עוזר?
כשהכל נמצא לך מול העיניים בצורה מסודרת, העין העיצובית שלך מתחילה לראות את העיצובים בנפרד כאלמנטים מפורקים, ואז אתה רואה בראש כבר איך האלמנט ההוא משתלב עם האלמנט הזה, או שאתה מקבל כיוון לעיצוב דומה מהאלמנט ההוא ומשלב אותו עם השני.
כשהכל נמצא לך מול העיניים, אתה לא צריך לזכור את כולם בראש ולנסות לדמיין איך זה ישתלב עם השני - זה מתכון לכאב ראש.
אתה פשוט יכול לראות ברוגע את הכל מול העיניים, ולהשקיע את הכוח של גלגלי השיניים במוח בעיצוב עצמו!
מומלץ לשים את המוד בורד ליד הארטבורד עצמו (בין אם חיצונית או בחלק שלא בתוך הארטבורד) כדי לראות את שניהם בו זמנית ולהוציא ישירות לקנבס!
-
אתם עוד פה? לכו תקראו לקנבס הריק ותגידו לו שאתם רק רוצים לדבר!
-
